חרקים ואורגניזמים אחרים הגורמים למחלות בצמחייה נחשבים לאויבי החקלאות ומכונים על ידי בני האדם "מזיקים". ישנן מספר שיטות להדברת מזיקים ולהרחקת יצורים אלו מהגינה הביתית, כאשר ניתן להשתמש בכל אחת בנפרד או במשולב.
הדברה אורגנית
הדברה זו כוללת קשת של תכשירים המבוססים על חומר פעיל שמקורו מן הטבע והינה בטוחה יותר לבני האדם ולאיכות הסביבה מחומרי הדברה כימיים. הוכח שיעילותה לא נופלת מזו של חומרי הדברה כימיים, אך גם היא רעילה ליצורים רבים ועלולה לגרום להפרה של האיזון הביולוגי. כיום קיים בשוק מגוון חומרי הדברה אורגניים לשימוש עצמאי בבית מבלי להזמין מדביר מקצועי.
*שמן הנים – מקורו בזרע עץ הנים הגדל בהודו ובבורמה. שמן זה מרחיק חרקים, פטריות וקרדיות אך לא הורג אותם. כמו כן, הוא אינו משפיע על אורגניזמים יעילים יותר כמו ציפורים, חיפושיות, עכבישים וצרעות.
*תרכיז שום – ניתן לרסס תרכיז שום על הצמח כדי להרחיק יתושים, זבובים, ופרעושים. החומר חודר דרך העלווה ומגיע לשורשים, לגבעולים, לעלים, לפרחים ולפירות.
*אבק גינה – מכיל גופרית ונחושת להרחקת כנימות, קרדיות, עובש ומחלות צמחים נוספות.
הדברה אלקטרונית
מדובר בשיטת הדברה ירוקה, ובדרך כלל משתמשים בה בשילוב עם הדברה אורגנית או ביולוגית. הדברה אלקטרונית לא הורגת את המזיקים אלא מרחיקה אותם ומאלצת אותם להגר לסביבת מחיה חדשה על ידי הפיכת הסביבה למקום עוין עבורם.
הדבר נעשה באמצעות גלאי תנועה, ובאמצעות מכשירים היוצרים תאורה מסנוורת, אולטרה סאונד, ויברציות וגלים אלקטרומגנטיים. הדבר מתבצע באופן ממוקד לניצול חולשותיהם של המזיקים.
הדברה אלקטרונית אינה פוגעת באנשים, ילדים, חיות מחמד, או מפריעה להתנהלותם היומיומית. אורך החיים של המכשירים מגיע ל-8 שנים ואף יותר. ישנן מערכות הדברה אלקטרוניות יעילות להרחקת כלבים, חתולים, חולדים, עכברים, עטלפים ויונים. עם זאת, בהרחקת חרקים כמו תיקנים, נמלים, יתושים ופשפשים יעילות המכשירים נמוכה יותר.
הדברה באמצעות הנדסה גנטית
הדברה זו פותחה בישראל ומיושמת בעיקר על חרקים, כגון זבובי פירות ויתושים. היא נפוצה בשדות ובפרדסים ופחות במסגרת שימוש ביתי. בשיטה זו נגרמת הפחתה בכמות המזיקים על ידי שימוש בפרטים מעוקרים ופיזורם באזור המיועד להדברה, אך מצד שני היא אינה מכחידה את המין כולו ואינה מפרה את האיזון האקולוגי העדין.
הדברה ביולוגית
הדברה ביולוגית מנצלת את האויבים הטבעיים של המזיקים כדי להדבירם, ומשולבת לעיתים קרובות עם שיטות הדברה ירוקה אחרות.
ניתן לחלק את אויבים טבעיים אלו לשלושה סוגים:
*טורפים – כמו בזים אשר צדים מכרסמים.
*טפילים – כמו הצרעה שמטילה ביצים בגוף כנימת העלים, והזחלים שבוקעים ניזונים מגוף הכנימה עד למותה.
*פתוגנים – חיידקים המפרישים רעלנים שפוגעים במזיקים.
בהדברה ביולוגית מגדלים את האויבים הטבעיים באופן מבוקר, ולאחר מכן מפזרים את הפרטים בשטח המיועד, או מאפשרים להם להתרבות באופן טבעי בשטח. הדברה ביולוגית מדללת את אוכלוסיית המזיקים מבלי להשמידם, אך בו זמנית עלולים האויבים שיובאו להתרבות ולהפוך למטרד בעצמם.
הדברה כימית
הדברה כימית נחשבת כיום, למרות יעילותה, לבעייתית ביותר. החומרים רעילים לא רק למזיקים אלא גם לחיות אחרות ולבני האדם. הם מתפרקים בקצב איטי ביותר, מחלחלים למי התהום ונשטפים לנהרות ולימים.
חומרי הדברה מסוימים אף נאסרו לשימוש במדינות מערביות. בין החומרים נמצאים פחמימנים כלוריים, שגורמים פגיעה קשה למערכת העצבים המרכזית (עם קבוצה זו נמנה ה- DDT), וזרחנים אורגניים, שמרעילים מידי שנה אלפי אנשים, (גז עצבים מלחמתי משתייך לקבוצה זו).
חומרים כימיים אחרים פועלים באופן ספציפי על המנגנון הביולוגי של המזיקים ונחשבים לבטוחים יותר לסביבה ולאדם. ביניהם נמצאים מווסתי גדילה, שהם חומרים הפוגעים רק בנשלים של זחלי החרקים ומונעים את בקיעתם, ופירתרואידים, רעל קיבה לחרקים שבמקור הופק מחרציות וכיום מיוצר באופן סינתטי.
