זבוב החול (Sand fly) הוא השם הנפוץ לתיאור מגוון רחב של יתושים, אשר נפוצים בארצות שונות בעולם, כולל בישראל עם מינים מקומיים.
זבובי חול הם למעשה יתושים – ולכן הם עוקצים, זבובים לא עוקצים באופן כללי – קטנים ומשתייכים למשפחה בעולם החרקים הנקראת בעברית בקה ובלועזית Phlebotomus.
בעולם יש מינים שונים של זבובי חול ובמדינות מסוימות המזיקים הללו הם ממש פולקלור מקומי (באוסטרליה, ניו זילנד ואזורים מסוימים בארה"ב למשל), הם נקראים זבובי חול בשל נטייתם לחיות ולהתרבות בסביבות חוליות.
סוג הזבובים הקיים בישראל נפוץ במרבית הארץ ובהחלט מדובר על מפגע פוטנציאלי ממשי, הן מבחינת העקיצות המטרידות והן מבחינת סיכונים בריאותיים אחרים. הדברת זבובי חול קיימת בכמה שיטות וטכניקות, כאשר אנשי מקצוע מיומנים מכירים את התחום ובהחלט מספקים תוצאות טובות.
הסכנות בזבובי החול
לפני שניכנס להסברים אודות הדברת זבובי חול חשוב להבין מהן הסכנות בחרקים זעירים אלו (הגודל הממוצע שלהם הוא 1-3 מילימטר). ראשית כל, אלו יתושים ולכן הנקבות עוקצות, העקיצות הללו מכאיבות כאשר הם קורות אך בנוסף הן ממשיכות להיות מטרידות גם בזמן לאחר העקיצה עצמה.
הסכנה הגדולה יותר מזבובי החול הללו – מעבר לאי הנוחות מהעקיצות והאפשרות שילדים למשל יגרדו אותן עד לרמה של פציעת העור – הינה שלעיתים היתושים נושאים את טפיל הלישמניה (Leishmania) ועקב העקיצה הם יכולים להעביר את הטפיל לבני אדם. הטפיל הזה נחשב גורם מחלה למחלה בנקראת לישמניאזיס.
טפילי הלישמניה שלעיתים נישאים על ידי זבובי החול כוללים מספר סוגים של טפילים דומים. ההידבקות של הזבוב בטפילים אלו היא לאחר שהם עוקצים חיות נגועות, כך שבהמשך היתוש יכול לעקוץ אדם ולהעביר אליו את הטפיל גורם המחלה. מחלת הלישמניאזיס עשויה להתבטא בשני דרכים נפוצות, באיברים הפנימיים (ויסצראלית) או בעור (מצב המוכר יותר בשמו העממי "שושנת יריחו").
לישמניאזיס של האיברים הפנימיים היא מחלה נדירה יותר והיא מועברת לרוב דרך כלבים שאותם עוקצים היתושים. ליזמניאזיס של העור הינה נפוצה יותר ומקורה בשני סוגי טפילי לישמניה (טרופיקה משפני סלע למשל או מייג'ור מחיות ממשפחת הגרבילים).
אחריות על מניעת מפגעי זבובי חול וטפילי לישמניה
באופן רשמי, האחריות על מניעת מפגעים של זבובי חול ובנוסף של ריכוזי טפילי לישמניה מוטלת על כמה גורמים ובכמה אופנים. רשויות מקומיות אחריות לפעול להפחתה ומניעה של מושבות זבובי חול בשטחים ציבוריים וכמו כן לטפל בריכוזים בעלי פוטנציאל סיכון של החיות הנושאות את טפילי הלישמניה, תושבי המדינה מחויבים לפעול להפחתת מפגעים אפשריים בשטחם הפרטי (למשל טיפול מתאים בבעלי חיים או הדברת זבובי חול) והמשרד להגנת הסביבה אחראי על החקיקה בנושא הדברת זבובי חול ועל פעולות שונות לצמצום הסיכון לאוכלוסייה.
שיטות להדברת זבובי חול
הדברת זבובי חול נעשית בעיקר בשלב בו היתושים כבר בוגרים (ולא בשלב הרימות או הזחלים למשל) מכיוון שקשה לאתר מושבות דגירה של היתושים. מבחינת פעולות מנע להעברת טפילי לישמניה, נעשים ניסיונות לאתר מחילות של חיות רלבנטיות וסילוקן מהשטח או ביצוע הליכים לצמצום הסיכון להימצאות הטפילים. חשוב לציין כי הדברת זבובי חול באופן משמעותי וגורף (לא הדברה ביתית פשוטה וקטנה) מותרת לביצוע רק על ידי מדביר מוסמך מטעם המשרד להגנת הסביבה ובטכניקות המותרות.
תלוי במהות המקרה ומפגע זבובי החול, ניתן לשלב טכניקות הדברת זבובי חול וחומרים שונים, נעשה שימוש במלכודות מיוחדות לצד חומרי הדברה מאושרים ע"י המשרד להגנת הסביבה. באתרים חיצוניים מיישמים למשל תכשירי הדברה שאירתיים (נותרים פעילים גם לאחר הריסוס) באמצעות ריסוס על מדרכות, משטחים וקירות – עד לגובה של כ-2 מטר.
באתרים פנימיים, בתוך בתים למשל, משתמשים בתכשירי הדברה בריסוס המתאימים לשימוש ביתי, במלכודות ייעודיות וכן בלוחיות אידוי המפיצות ריח הדוחה את היתושים. כמו כן, בשל גודלם הזעיר של היתושים, מבצעים ריסוס הדברת זבובי חול גם על רשתות החלונות ועם חומרים מתאימים.
